ניתן לחלק כבל קואקסיאלי לשני סוגים בסיסיים לפי שימוש: כבל קואקסיאלי בפס פס וכבל קואקסיאלי רחב פס. נכון לעכשיו, הכבלים הנפוצים בבסיס פס מסוככים על ידי רשת נחושת עם עכבה אופיינית של 50 (כגון rg-8, rg-58 וכו'). שכבת המיגון של כבל קואקסיאלי רחב פס עשויה בדרך כלל מאלומיניום עם עכבה אופיינית של 75 (כגון rg-59 וכו').
על פי הקוטר של כבל קואקסיאלי מחולק: כבל קואקסיאלי גס וכבל קואקסיאלי עדין. כבל עבה מתאים לרשת מקומית גדולה, יש לו מרחק סטנדרטי ארוך ואמינות גבוהה. רשת כבלים עבה חייבת להתקין מקלט משדר וכבל משדר, ההתקנה קשה, ולכן העלות הכוללת גבוהה. במקום זאת, התקנת קווים עדינים פשוטה יותר, בעלות נמוכה, אך כתוצאה מתהליך ההתקנה לחיתוך הכבלים, שני הקצוות חייבים להיות מצוידים בראש חיבור רשת בסיסי (BNC), ולאחר מכן במחברי T בשני הקצוות, כך שכאשר המפרק נוטה יותר למגע גרוע של הבעיה הנסתרת, זה מפעיל כרגע את אחד התקלות הנפוצות ביותר של Ethernet מה שקרה.
על מנת לשמור על המאפיינים החשמליים הנכונים של כבל קואקסיאלי, מגן הכבל חייב להיות מוארק. במקביל, צריכים להיות מסופים בשני הקצוות כדי להחליש את השתקפות האות.
גם הכבל העבה וגם הכבל הדק הם טופולוגיות אפיק, כלומר מספר מכונות המחוברות לכבל אחד. טופולוגיה זו מתאימה לסביבות אינטנסיביות של-מכונות. אבל כאשר מתרחשת תקלה, סדרת תקלות מגע תשפיע על כל השורש כל המכונות בקו, אבחון ותיקון תקלות הם בעיות מאוד, לכן, יוחלפו בהדרגה בכבל זוג מעוות-לא מסוכך או כבל אופטי.